המוזיקה התימנית

המוזיקה התימנית

 

 המוזיקה התימנית היהודית הינה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום ובאה לידי ביטוי בתפילה, בחגים, באירועים חשובים כגון ברית מילה, חתונות, זמירות לשבת ומוצאי שבת.

 

נשיד

 

נשיד הוא שיר הבנוי לפי עקרונות השירה הקלאסית ערבית. טוריו הרבים מתחלקים לשני חצאים שווים, הראשון נקרא "דלת" והשני "סוגר". חרוז אחד מסיים את כל הטורים. הטורים שקולים באחד המשקלים הקלאסיים.

הנשיד אופיו רציני והוא מבוצע באיטיות וחגיגיות. הנשיד מושר בכובד ראש ע"י כל קהל המשתתפים המתחלק לשתי קבוצות - אחת שרה את ה"דלת" והשנייה את ה"סוגר".

נעימתו שלווה, מתמשכת, מסולסלת ונאמרת בנימת ערגה, קדושה ורצינות.

הוא משמש בין היתר מעין פתיחה סמלית-דתית לזמרה ולמחול והוא כתוב על טהרת לשון הקודש.  

 

שירה

 

שירה דומה מבחינת המבנה לשירת ספרד העברית.

שירי תימן מסוג זה זכו ליחס רב ומהווים את רובה של שירת תימן היהודית.

הסוג הזה מתאים לזמרה עליזה ולליווי ריקודים בשל תכונות אחדות: המבנה והצורה של טורים קצרים, חילופי החרוזים, בית האיזור ("תושיח") שמשמש כמעין פזמון חוזר, המשקלים הקלים, התוכן ששימשו בו נושאי קודש ונושאי חול, שפת השירה (עברית, ארמית, ערבית או צירוף לשונות) 

 

 

זפה

 

חידויה, מקורו כנראה בסוג שירה ערבי- החדא, המאפיין טקסי חתונה

 החדויה נאמרת בזמן משיחת אצבעות ידי החתן בחנה, לאחר שבע ברכות, כשמלווים את החתן לביתו.

החידויות הן שירים פשוטים וקצרים ודנות בענייני חתן וכלה.

 

הלל

 

שיר קצר בפרוזה מחורזת - ברכה שהמסובים משמיעים לבעל השמחה-חתן, נימול, בעל הבית. וכן מענה הברכה שבעל השמחה משמיע לאורחיו.

עיקרו של שיר ההלל הוא שבח לקב"ה והוא נאמר לאחר השירה. הוא מורכב מפסוקי ברכה קצרים הנחרזים זה בזה בחרוז אחד ופותח ומסיים בהללויה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לקוח מתוך המורשת המוזיקלית של קהילות ישראל, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ' אמנון שילוח

 

02-6280779

972-2-6280779+